החלטה בתיק בר"ע 4197-01-12

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל- אביב יפו מיום 29.11.11 (הנשיא השופט מיכאל שפיצר; ב"ל 33557-05-11).

ההליך בבית הדין האזורי

2.      בבית הדין האזורי התבררה תביעתה של המבקשת להכרה ב"פגיעה בעבודה"; לאחר דיון קדם משפט הודיעה המבקשת, באמצעות בא כוחה דאז כי הינה מבקשת למחוק התביעה. לאור כך, נמחקה תביעת המבקשת ביום 23.10.95.

ביום 18.5.11 הגישה המבקשת, לבית הדין האזורי, בקשה לביטול פסק הדין בה טענה כי בא כוחה, אשר הגיש את הבקשה למחיקת התביעה, הינו עו"ד אלוני, אשר בנו הואשם והורשע ברצח נהג המונית דרק רוט ז"ל ובשל כך נמנע מהמשך ניהול תביעתה של המבקשת.

ביום 29.11.11 ניתנה החלטת בית הדין האזורי הדוחה את הבקשה עקב השיהוי הרב בהגשתה, כמו גם העובדה כי מפרוטוקול הדיון משתקף כי הראיות אותן הביאה המבקשת אינן תומכות בתביעתה.

ביום 2.1.12 הגישה המבקשת הבקשה דנא, בה ציינה כי עקב עומס עבודה של בא כוחה וכן עקב חג החנוכה לא הסתייע בידו להכין בקשת רשות הערעור במועד; עוד ציינה המבקשת כי יש לקבל הבקשה מטעמי צדק מאחר שמעולם לא היה למבקשת יומה בבית הדין וכי טענותיה לא נשמעו לגופן.

המשיב טען כי פסיקת בית דין זה קבעה כי אין בעומס עבודה כדי "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור.עוד טען המשיב כי סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים נוכח העובדה כי המבקשת ביקשה למחוק תביעתה משיקולים ענייניים ולאור ראיות ברורות שסתרו את גרסתה.

דיון והכרעה

3.      המועד להגשת בקשת רשות הערעור נקבע בתקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"):

"בקשת רשות לערער על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו."

4.      משהומצאה החלטת בית הדין למבקשת ביום 4.12.11 - הרי שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור הינו ביום 19.12.11 ובקשת רשות הערעור הוגשה שלא במועד.

בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":

  "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" .

לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

5.      מהותו של הטעם המיוחד הינה באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו. במקרה דנן, ציין ב"כ המבקשת את חג החנוכה ואת עומס  העבודה בו היה נתון כטעם לאיחור בהגשת בקשת רשות הערעור. טעמים אלו לא הוכרו בפסיקה כ"טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור ועל כן, לא קם "טעם מיוחד" במקרה דנן להארכת המועד.

6.      יחד עם זאת, לא נצא ידי חובתנו מבלי לבדוק את סיכויי בקשת רשות הערעור ; במקרה דנן, מערערת המבקשת על החלטת בית הדין האזורי שלא לבטל פסק דין שניתן בהסכמתה לפני כשבע עשרה שנים ואשר האירוע, מושא פסק הדין, אירע לפני כעשרים שנים.